המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית נ' שלמה - פסקדין

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.6.2013 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למשיב 75% נכות צמיתה מיום 1.9.12 ונכות זמנית בשיעור 100% לתקופה שבין 30.4.2012 עד ל- 31.8.2012 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערער:

2.1ביום ה- 30.5.07 נפגע המשיב תוך כדי ועקב עבודתו בכף רגלו השמאלית, תאונה שהוכרה על ידי המערער כתאונת עבודה.

המשיב הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות ונקבעו לו אחוזי נכות זמניים.

2.2ביום 12.9.12 הגיב המשיב תביעה לדיון מחדש לפי תקנה 36 בטענה שמצבו הרפואי החמיר עקב התאונה שהצריך קטיעה חלקית של רגל שמאל מתחת לברך.

ביום 29.11.12 נבדק המשיב על ידי וועדה מדרג ראשון שקבעה כי אין החמרה במצבו של המשיב, כאשר רופא אורטופד קבע כי הפצעים בכפות הרגליים הן בשל מחלת הסכרת בנוסף למחלה טרשתית בעורקי הרגליים ממנה סובל המשיב.

על כן קבע המומחה כי המשיב סובל ממחלת כלי דם על רקע סכרת דו צדדית וכי הקטיעה אינה קשורה לפגיעה הנדונה אלא למחלת כלי הדם ולסיבוך של מחלת הסכרת.

2.3המשיב ערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון, הוועדה לעררים נשוא הערעור התכנסה בשתי ישיבות. בישיבתה הראשונה ביום ה- 4.3.13 קבעה הוועדה כי קטיעת חלק מרגלו השמאלית של המשיב היא תוצאה של זיהום כף רגל שמאל הואיל והמשיב סבל לפני כן מאוסטאומייליטיס כרוני בכף הרגל ולכן יש לייחס התפתחות הזיהום למצב קודם וכן את הקטיעה, סיבוך או החמרה של מצב שהוכר כגורם לנכות.

הוועדה סיכמה מסקנותיה בישיבתה ביום 10.6.2013 לאחר שאימצה מסקנות וועדת רשות בעניין תקנה 15.

שגתה הוועדה עת קבעה כי קטיעת רגל שמאל של המשיב קשורה כולה לתאונה מיום 30.5.07 שכן מהחומר הרפואי. סיכום אשפוזים וחוות דעת שבתיק עולה כי המשיב סבל מסוכרת על סיבוכיה כבר משנת 2000, כי הייתה לו רגל סכרתית עוד קודם לאירוע, לרבות מחלת כלי דם טרשתית המתבטאת בחסימות כלי דם, הפרעות באספקת דם לרגליים ופצעים וכיבים ופצעי לחץ בכפות רגליים.

טעתה הוועדה עת לא לקחה בחשבון בקביעתה את מחלקת כלי הדם ממנה סובל המשיב על רקע הסכרת שהביאה לקטיעת חלק מרגלו השמאלית ללא כל קשר לתאונה מיום 30.5.07.

2.4טעתה הוועדה עת לא דנה בקשר הסיבתי בין הקטיעה לתאונה בשים לב למצבו הרפואי הכולל של המשיב, לרבות מחלות הרקע מהם סבל המערער. בעניין האמור היה על הוועדה לדון בשאלת מקור הקטיעה.

בענייננו מדובר במשיב שאין חולק כי סבל ממחלות רקע, האחת סכרת והשנייה מחלת כלי דם להן עשויה להיות השפעה של ממש באשר למצבו הרפואי שהוביל לקטיעה. משהוועדה לא דנה בהשלכות מחלות רקע אלה, הרי שנפלה טעות בהחלטתה ויש להחזיר עניינו של המשיב לוועדה שתדון בהשלכת מחלות הרקע מהם סבל המערער על קטיעת רגלו השמאלית.

3.טענות המשיב:

3.1דומה מקרה זה למקרה שבו אדם לקה בהתקף לב, כאשר ההתקף הוכר כתאונת עבודה, כאשר ברקע קיימים גורמי סיכון רבים כגון טרשת עורקים.

במקרה כזה הנכות נקבעת בגין מצב שלאחר אוטם שריר הלב ואין מנכים מהנכות הקבועה בגין גורמי סיכון נוספים שכן ברור שבלעדי גורמי הסיכון הנוספים גם מאמץ חריג לא היה מביא לאוטם.

טיעוני המערער על אותו משקל הינם טיעונים רפואיים שכן הנכות שנקבעה למשיב היא נכות רפואית בגין קטיעה ועל כן כל הנימוקים הרפואיים בגין מחלות רקע אינם רלוונטיים בפרט שהנכות שנקבעה הינה בגין קטיעה בלבד שהרי לא נקבעת נכות חלקית בגין קטיעה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).